Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 73

לירושלם, ויקר מקרה כי אנית תק מלאה נוסעים טב״י המערבים הללו נשברה בקרבת הר הכרמל׳ וכל העשר שהניאו בה הנוסעים ירד מצולה׳ ורק אנשיה נצולו בארה פלא׳ וילכו ויבואו ליפו׳ והם נשארו בעיר׳ כי האנשים ערומים ויחפים׳ ואס ישולחו לירושלם ונפלו למשא על הכולל׳ ומה להם שם? ויעזד ה׳ את המת ישנים הללו ויסחרו את העיר ויראו ברכה׳ ויהי כי באו מאחיהם עוד, ויחזיקו בם. ולא נתנו להם לשלחם ירושלימה ויהיו כיסו׳ וכה הלכה העדה הלון וגדול׳ ובניה היו עשירים — לפי מצב הימים ההם - ויקנו אז את •חצר הקהל" (שהזכרנוהו למעלה עמוד 64) ויהי לבית הכנסת אורחים, ובית אחד בו כוננוהו לבית הכנסת עד היום הזה. ויהי כי החלו אניות הקטור לשוט בים התיכון ויתרבו העולים מארצות אפריקה, ויראו חרר ירושלם כי לא יכלו להסיע האורחים מיפו לירושלם׳ ויתירו להם להתישב ביפו׳ ורק הפקידו עליהם לרב ומנהל את בא כחם הרב ר׳ יהודה הלוי המי. וכאשר נתרבו בני העדה ויבא גם השטן בתוכם ויהי ריב ומדון ביניהם׳ ותתפרד העדה לשתי מחלקות׳ והמחלקה השנית שכרה לה בית לתפלה ובאותו הבית הושיבו שני מלמדים׳ אב וכנו וילמדו שם לתשנ״ר עפ״י המנהג העתיק ... ואחרי טלטולים ויסורים ותלאות מחסרון בית לת״ת, נתאספו כל בני העדה וימלאו ידי רבם הלוי לנסוע לחיל לקרוא לנדבות לבנין ת״ת׳ והאיש זקן מאד ושנותיו הגיעו לגבורות; וילך הרב למסעיו ויבא ראשונה לעיר אלכסנדריה של מצרים, ויבוא לפני אחנו השר הנעלה באראן מנשה היושב באלכסנדריה בעת ההיא׳ ויחמול השר על הרב׳ ויאמר לו; "הן זקנת ושבת, ובכ״ז הנך "הולך לחו״ל׳ אות הוא כי הדבר אשר ימריצך לזה נחוץ הוא; ובכן ׳שוב נא לעירך ליפו, ומצאת שם בית המיכשר לת״ת וקנית אותו 10