Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 66

— 6G — ערכו. ובחדש תמוז בשנה ההיא פרצה מחלה רבה בידר׳ ותכבי ידה עוד יותר על המון האורחים גיב־י שהיו אז בעיר.... ועור יותר פשטה המחלה ידה על פועלי המושבות, מ»חדרה" באה סופה׳ מ״זכרון יעקב, פרצו המונים המוני□; גס,׳רחובות" גם ראשון־לציוך גם "פתח תקוה" ובו׳ ובו׳ יסלחו חולים מחולים •מונים העירה, כל האומללים הללו סבבו בחוצות יפו בצלמי בלהות העולים מעמקי שאול, ובעת ההיא סגרו המסיתים את בית החולים שלהם, כי כן יסגרוהו שנה שנה בשלהי דקייטא. בעת צרה כזאת פנה הוער במר נפשו להחברה הנכבדה ■למען ציון' בבקשת עזרה, ודסריו לא שנו ריקם. ותעזר ההברה על יד הועד לשכור לו לסי שעה שני חדרים למשכב החולים ולמלא כל מחסריהם׳ ואח״ב הוסיפה החי הנז׳ עזרתה עוד, וישכר הועד בחדש מני׳א שנה ההיא בית גדול ונהדר, העומד על שפת הים, ובו חדרים רבים, ויכוננהו לבית' חולים ויקרא שמו »שער ציוך. ויעש חוזה עם הרופא הנז', כי יבקר חולי הבית, ויקצוב הועד מספר המטות התמידיות בבית לעשרים, ולעת הצרך מומיפין עליהן. ו״עת הצרך יקרה פעמים רבים בשנה׳ וביחיד בימי הקיץ׳ ימים אשר שלטון בהם להמחלות׳ ומירושלם ויתר ערי א׳יי ינהרו חולים ליפו לרחוץ במי הים או לשאוף אוירו המלוח. וקייצה של שנת תרנ״ג הי׳ כלו ■עת הצק־" נורא מאד׳ בקיץ ההוא עברה מחלה נוראה על בני העיר׳ והעיר כלה נדמתה אז לבי״ח־. והננו מספיקים גם בזה בדברי הועד בספר החשבון לשנה ההיא האומר: "לזלא ביה״ח»שער ציון", יפו כבר לחרבה ודתה; ומהיות עדת ישראל כנר חדלה, כי אשר למות׳ למות הי׳ יוצא, ושאר כל העם כצפרים נודדות מקנם לנפשם היו בורחים מתוך המהפכה ונפזרים לכל רוח ... ארבעים מטות היו כל ימי הקיץ בבית ולא היו בטלות רגע, ושני מבקרים מומחים, חזרו מטעם הועד על בל בתי העיר להחיש מרפא