Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 12

בר מצור.. המנהג אצל הספרדים .כי הנערים יחלו להניח תפילין •שנה יאו שנתים אם הוא יתום) קודם מלאת להם שנת השלש עשרה ואז יעשו הוריהם סעודה לכל קרוביהם ומיודעיהם׳ ואם הנער הוא בעל שכל ידרוש דרשה מענין היום ושמחה גדולה ישמחו ביום ההוא י1). ובהיותו בן שלש עשרה שנה אז רק אלה אשר ברכם ה׳ בעושר יעשו שמחה שנית. קנינים. השם תנאים ונימוסו מוזר הוא להספרדים. המחותנים בעצמם יכתבו ראשי פרקים מעניני החיתון וזה' נקרא בשם "קנינים"■׳ אולם איזה שבועות אחרי הקנינים ישלחו החתן והכלה מתנות זה לזה וביום הבאת המתנות תעשה שמחה רבה׳ וביום השבת שאחריו יבואו קרוביהם ומיודעיהם בביתם לברכם׳ ואת החתן יקראו ביום ההוא לעלות לתורה וזאת תקרא נשם .׳סימן"׳ לאמר ז זה הוא סימן כי הם מאורשים. ח תונה. כשכועיים לפני החתונה שולח החתן לבית הכלה רצען לתפור לה מנעלים כפי מדתה׳ וזה סימן כי זמן החתונה הוקבע. לפנים נהגו כי בשבת שלפני החופה הי׳ הולך החתן בלוית הוריו לרבני העיר לנשק ידיהם למען יאצלו עתרת ברכות על ראשו. וכעת כאשר נתרחבה העיר הרבה מחוץ להחומה ילבו בערב שבת. 1] אך נטונן לעיין חיוב ננל הטצווו וני' לא יהעגוהו עד מלאת לו שני* ידית ונן לא יקרא בשס נו מציה עד הזמן ווה.