Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 10

איש לביתו 0, ורק הנשים תלכנה לבית בעל הברית ושמד. יובאו מנגנים בכלי שיר והנה תצאנה בטחול ותנגנה עד לפנות ערב אשר אז יתאספו הקרואים לסעודת המצוד׳ אשר כלם ידקדקו לעשותה אם גדולה או קטנה. האשכנזים לקחו למו מכל המנהגים הנזכרים רק המנהג של הכאת ייןוכו׳ בשבת והדלקת מנרות של שבת פשוטות בליל השמור ואמירת הפסוקים הנזכרים שלפני המילה, ובעשית הסעודה וביתר הדברים נוהגים הם כמנהגי ארצם. פדיון הבן. יש מדקדקים לתת את חמשת השקלים לכהנים הרבה והמה יחלקו ניניהם 2). ואחר הפריה יברך הכהן על הכוס׳ ואצל הספרדים גם בורא עצי בשטים על ברי עשבים מריחים שבידו -•׳ ושנתחלקו לר,נאספים׳ ואח־ב הברכה המיוחדת לפדיון הבן* * * * 8) המובאת בהרא״ש(בכורות סוף פרק חי בשם תקון הגאונים) בלי י) בהזמן האחרון נדני נ׳ הנאספים ילבו טניהנ״נ לבי» בעל ד בדית לבוני ׳»נ׳» נסמן טוב ולאעום פד,«נדני» אשד ׳ונש לפנידם, ולטנוו! ערב יבאו שניתלהסעודה I2 נשען על טאמד רב אנא בר זבדא נעדנין דף ם־ג ע״א "נל הניוון טתנזתיו לנהן אחד טניא ועב לעולם" ונן הופסק להלנה נ*ו״ד הלנות טוונו» נהמה¬ 8.! בהנרבה היאת יש נוסחאות שונות! ואנחנו נעתיק פה את נוסחתה נפי שטובי• נספר ■נסתור ופרח״ פרק ט*ז (נתוצאותנו חלק נ׳ צד תנ׳ה ויעו״ש נהעוותנו) : גרון אתה ד׳ אלקינו מלן העולם אשר קדש עונד נטעי אטו! לארבעים יום חלק לו את אנריו, מאתים וארבעים ושמונה אנדים ואחר נך נפח נו נשטה שנאטי ויפח באפיו נשמת ח״ס עור ונשר הלבישו ונעצטות ונירים סובבו שנאמר עור ונשי תלבישני ונעצמות וגידים חסוננני! וצוד. לו מאנל וטשתה הנש וחלב להתענג נו 1זני1 לו שני מלאני השית לשמרו נתיך טעי אמו נטו שנתיב חיים וחסד עיסית עמדי וסקודיון שמרה רוחי. יהי רצון מלפניך נשם שהכנסתו לפדיון הבן בן ,תכניסהו לתורה ולחוםי׳ ולמעשים טוניס! ברוך אתה ד׳ מקדש ננור״שראל ופדיונס.