Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 24

— 24 — חי^ק גדול* מנכבדי עירנו הם מבא• בריתה. וכלם כת״ח כסוחרים כאומנים עוסקים בהוצאת המת וקבורתו(עפ״י סדר קבוע ), וגם בליל סגריר גשם ושלג לא ימנעו חברי החברה לקום ממטתם וללכת לעסוק בהוצאת המת. ואיש מבני החברה וראשיה (מלבד השמשים) לא יקהו שום שכר בעד עמלם הרב׳ ומההכנסה (מדמי הקבורה) העודפת על ההוצאה תתמוך החברה לבק־ח, הכנסת כלה ולבל מקרה ופגע רע אשר יקרה לאיש. ורק מנהג אחד הותירו למו ממנהגי ארץ מולדתם הוא קביעת יום אחד ביטנה להתענות ולאמירת סליחות מיוהדות ולבקשת מחילה מהמתים׳ ובערב יעשו סעודה לבני החברה. והיום הזה הוא זי אדר *). סעודת הבראה. הספרדים נוהגים עד היום כי קרובי האבל ומיודעיו יביאו לו את הסעודה הראשונה לד,במתו. הדברים המובאים הם לחם. בצים, טחינה1 2), צמוקים ויין*)׳ וישתדלו לברך ברכת המזון בזימון ואחריה יאמרו ברכת אבלים המי בתלמוד (כתובות ח׳ ע־ב> ואח״כ יעשו השכבה לנשמת הנפטר ויאמרו קדיש. חכרת »שבת אחים" ו״משגב לדך ישלחו סעודת ההבראה לכל איש מחבריהם אשר ימות לו מת ב־מ. בביהכ״נ אשר להססררים יש מקום מיוחד אשר שמה ישבו האבלים בבואם להתפלל ביום היטבת. כאשר יתחיל החזן נשמת כל חי וכו׳ ילכו קרובי האבל לשבת אצלו רגעים אחדים, 1] לחכוללים השונים של עדת רחסידים יש חברות מיוחדות, ( ובאחת סדן יקבלו העוסקים שנר). ובח־ק של כולל הנ״ד יום התענית שלהם הוא ט״ו כסליו׳ במנד.נ ארק מולדתם, וית־ החברות של החסידים אינן נוהגות בלל בתענית. 2) ה-א שומיממין טחונין בשרם נבדל מהם השמן. ls ע״ש הנתיב ויי; למרי נפש <משלי ל״א ויו. ן