Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. יב

- יב - -הצלחנו להביא את הבית למצבו הנעלה הזה. בו חדרים ממחים ומטות מוצעות לזקנים האלה, ולהקים בו ב י ת המדרש כמל לתורה ולתעודה, בו יהגו הזקנים יומם ולילה בתורת ה׳,ומתפללים בעד אחינו שבארץ וחוצה לה, תומכי הבית ומחזיקיו, לומדים משניות בעד החברים הנפטרים לב״ע משך השנה הראשונה אחר פטירתם. וכן ביום הפטירה בכל שנה ושנה—כפי התקנות המבוארות הלאה — וביה כי לא יחסר להט כל; לחמם ניתן פעמים בכל יום, מאכלים טובים ומבריאים, וגם בשר פעמים בכל שבוע לבד שלש סעודות השבת המוגשות לפניהם כיד רחבה ומלאה, כמנהג ישראל ׳שומרי ישבת ומכבדיו, ומימיהם נאמנים׳ משקה הטהעע יותן להם פעמים אחדות ביום ובלילה,[כי גם מבלעדם יותן בבית הזה משקה הטהעע חנם. לטאות עניים זקנים ובחורים אלמנות ויתומים מהבקר עד חלק מהלילה], משרתים משגיחים על גקיון הבית וטהרת חדריו והיושבים בו, ומשרתות כובשות את בגדי הזקנים ומתקנות אותם כדרוש. בקצרה, את כל אשר בידינו אנו עושים להקל עול סבלם, והם שבעים רצון ומודים לה' שבע ביום על כל הטוב אשר גמלם, ויתן רחמים בלב רחמנים בני רחמנים, תומכי הבית הזה, לחננם לבל תזנח משלום נפשם. לפני שנים אחדות עוררתנו השאלה ז «גברי בעו חיי, נשי לא בעו חיי?״ לשים לב גם לנשים זקנות אשר מספרן לא מעט בירושלם בכל עת, ובהן אלמנות עניות ומדודות אשר מצבן נורא מאד;ונשכור בית למושב זקנות אחדות,ומעט מעט גדל גם המפעל הזה, ועתה מכלכלים אנו ב״ה בעזרת אחינו רב״ר גם חמש ושלשים זקנות בכל הדרוש להן, ולכל אחת מטה מוצעת ונקיה בחדרים מרוחים, ומשרתות מפקחות עליהן וב״ה לא יחסר להן דבר. ובכ״ז עור רבה העזובה בעירנו במקצוע הזה, עוד רב מספר ,הזקנים המתגוללים על ספסלי בתי המדרשות מאין מקום עוד