Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 155

נעשו בעבודת כרמי וגנות המושבה הזאת. וגם היא תתעודד ות תקדם ככל המושבות אחיותיה, יסוד המעלה. ה׳ י. אסאוועצקי מי שהי׳ פקיד ראש פנה. הראה— לפני עזבו את ארץ הגליל ללכת להתישב בבארות להיות שמה מסדר ומנהיג כל עניני המושבות לצרכיהסאצל הממשלה ידה— את חבתו להמושבות וכשרונו הגדול בקנית אחוזות. ויגטרז את קנית שטח אדמה של 2üoo דונאם אשר הי‘שייך להבדוים והטה ישבו שם עם אהליהס׳ועי״ז באו לפעמים סכםוכים. נולן. כמאתים וששים אלף! עצי פרי שונים נוטעו בהאחוזות השונות אשר בד" ובהחלק אשר לחברת ׳שבי ציון" כנוי־יארק נבנו בתים אחדים. אך אסור הכניסה ליהודים בני חדל בתקפו עומד. ומה טוב יהי׳ אם חברות הישוב תשתדלנה להושיב באדמה הזאת ילידי ארה״ק אשר רבים מהם חפצים לעמוד על הקרקע׳ ומהם כבר חונכו בעבודה הזאת בהמושבות הקימות, בני יהודא. החברה הזאת נתכוננה כלה כמעט מילידי ארץ הגליל, ואת פרוטתם האחרונה השקיעו באדמה אשר קנו מעבר לים כנרת, ומסבות הזמן וטחסרון כסף לא יכלו להתאחז ב,אדמתם, עתה בא גם עליהם הישועה, וחברת חו״צ בלאנדאן הועילה לתמוך בידה בהסכוטים הדרושים, כי בניה יתאחזו על אדמתם, הרטוף. קוני הנחלה מזאת הלכו לבירת ממשלתנו למען השג מאמר המלך, כי נחלתם תעבר על שמם בערכאות הממשלה־ מאשר כי בני בולנריא נחשבים כנתיני תונרטה. הטשפחות׳אשר נתאחזו בה, מסרו את אדמתם בחכירה להפלחים, יריחו. שבע משפחות (15 נפש) לקחו בחכירה את אדמת השולטאן ידה. הן עובדות את האדמה כ״כ בזריזות וחריצות, עד כי שכניהם הערבים מתפלאים על חר'יצותם, ואחד מתושבי עירנו המושליטים אשר לו נחלאות רבות בככר הירדן, נתן להם מאתים