Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 74

— 74 הנהר הזה יעבור דרך ארוכה עד הניעו קרוב י^קו הרוחב לפני אנטיוכיה, ומשם יסב מערבה ושפך מימיו מצפון לגינל אל אקרה» (אשר בימי קדם קראו לו "הר_קזיו0"׳ ואשרעלמרום קצו המקודש מימים קדמונים, הקריב הקיסר יולינוס קרבן ליופיטר _קדום> אל תוך ים התיכון אחרי אשר עבר דרך שלשים פרסאות גיוגרפיות ממוצאו. העמק אשר בו יזרום נהר אוריונטם׳ לא נזכר אמנם בשום מקום! בכל זאת הערים אשר סביבותיו ורוזניו משולבים ומקלעים בדברי ימי מלכי ישראל. דוד הגבור היותר גדול של העם הזה הסיע והוליך את נדודי. צבאותיו עד רגל הצפון להדור הזה ויצא בזר נצחק. בימי מלחמותיו נגד הסורים פרצה מריבה ומלחמה בינו ובין הדדעזר מלך צובא. וכל גבול המלך הזה, עלינו לבקש בקרבת העיר אשר תקרא כהיום הזה "עומק*. (כמאה קילומתר מצפון בעל ביק) בשפת האורונטעם הימנית. למצער נוכל להוכיח בברור את מקום בירת תעי מלך חמת, ששלח את בנו'יורם ובידו מנחה יקרה לברך בברכה את דוד מלך ישראל בנצחונו את הדדעזר בפעם הראשונה (שמואל ב׳ חי יי). כי חמת לפנים היא המה היום,ונסהיא יושבת על נהר א'ור1נטס ורחוקה כחמשים קיליומטר מהעיר עיומק׳ ועד גבולות הממלכה הזאת עשה דוד כי יראו ויהתי מפניו• אך זכרון עוד עיר אחת קדומה הנודעת בדברי ימי ישראלי שוכנת בעטה אורונטס היא רבלה הנקראת כהיום«רבלי* ורחוקה כארבעים קילומתר בדרום עומק, ששם נעשו שפטים לא טובים בשני מלכי בית דוד האחרונים. כי שם לקח פרעה נכה את יהואחז מירושלים בשבי ויצו עליו לרדת מכסא מלכותו( ושם שסט נבוכדנצר את צדקיהו על בלתי סרו למשמעתו. ויקה מטנו את חחתו ואת אור עיניו יחדו׳ אחרי שהתאכזר ויראהו את הרג בניו (מלכים ב׳ כ״ה ד).