Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 43

אשר אצל קבר שמעון הצדיק, אשר היא היתד, אז כבר■ אחוזת. רעדה* ומשפחת סרירא אשר חפצה כי המקום העתיק והנכבד הזד, ישאר תמיד בצביונו ומצבו הנוכחי, מסרה בשנת תרמ״ג את המקום הזה במתנה לממשלת צדפת בתנאי כי יהי׳ פתוח תמיד לכל איש, והממשלה משלמת את שכר השוער.— עתה נקוטה ינלכה כי עוד רבות עלינו לראות בהסניבה הזאת. בעלותנו על המעלה העליונה, הסבונו כלנו עוד הפעם את סנינו להתכונן על שתי החצרות היפות האלה. אשר כמעט אין ערוך למלאכתן וימין׳ ואשת השוער הגישה. לנו פרחים יפים מהגן ייקטן אשר אצל ביתה, ואנחנו נתנו לה מתת קל. נפנה נא להשכיל אשר לימיננו —אמר אבי־יעקב אחרי לכתנו הלאה בהדרך העולה שכמה- ודרכו נבא ל״חלקת קבר ׳»טעון הצדיק". האבנים הצבורים לאדך החלקה, הם. סמני הנבול ^ל החלקה הזאת הנמשכת מהלאה להכתים הבנוים בראש ההר, ייייא עם כל עצי זיתיה הרבים׳ היא אחוזת עדת היהודים, טיוציתה להספרדיס ומחציתה להאשכנזים .-וכאשר אראה הנה וישמש אשר בידו מפתח המערה עומד ומחכה עלינו. החלקה הזאת והמערות אשר בה היו נס הם. אחוזת אחד 11ישמעאלים מיושבי העיר, אשר החזיק את מערת שמעון הצדיק סגורה על מסגר כל ימות השנה. ורק ביום ל״ג בעומר, היום אשר נונהגי כמעט כל יושבי העיר לבא ולהשתטח בהטעיה הזאת, ®מה אותה ויקבל מכל איש הנכנס להשתטח בה עשרים פרוטות. ילמען פטר את המבקרים מהתשלום הזה, השתדלו ראשי עדתנו ^יכיחוד אחרי ראותם כי יש קונים וגואלים למערות עתיקות. גם נו1ו"ל,ונם הנוצרים מתאמצים להביא תחת רשותם מערות הקברות '*ל היהודים, ומערת כלבא שכוע יצאה כבר מרימות. יושבי ימשלם>