Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 37

37 — «ת פתח המערה. ולמען לא תשוב האבן מעצמה אחורנית, נתנו בציה האחת אבן כנדה לעצור בעדה. — דש שנהגו לסגוד ■את פתח המערה באבן שטוחה וגם אותה סמכו למטה באבן כבדה. והשריר הזה שריד יקר הוא מאד בחכירת קדמוניות. כי על ידו נגלה לנו ההוראה האמיתית של השטות "גולל ודופק" הנזכרים פעמים רבות בדברי חז״ל, אשר רבותינו מפרשי התלמוד נתקשו בביאורם ויפרשום באופנים שונים; אך אין אחד בהם אשר על ידו יתישבו כל המקומות בדברי חז״ל המזכירים את השמות״נולל ודופק". ■ואם תחפצו נכון הנני לבארו לפניכם את הוראתם החדשה. אך מראש אניד לכם כי לא לי הוא הביאור הזה כי אם לאחד מידידי 1). חפץ נחפץ כטאר לשמוע את הבאור החדש הזה —אמרנו :אנכי> המאירי ועזריהו— רש׳ י והרמב־ם יפרשו כי הגולל הוא "כסוי האמן", אך את הפירוש הזה סתרו בעלי התוספות ממקומות אחדים בתלמוד; ולכן מפרש ות״ם כי הגולל הוא "המצבה• שמקימים על הקבר; אך גם על הפירוש הזה1השינ הר״י ממקומות אחרים בתלמוד. אולם המקום היותר קשה להבין ע*פ כל הפרושים הנזכרים׳ הוא בתוספתא דאהלות, ששם יסופר "מעשה בבית דגן ביהודה, באחד שטת יערב פסח והלכו לקברו. ונכנסו הנשים וקשרו החבל בגולל. "ומשכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים לקברו והלכו האנשים ״ועשו את פסחיהם לערב׳. כי לפי כל הפרושים הנזכרים יקשה : א) הלא בטרם הושט המת בארק, אין כסוי ארון ולא המצבה אשר .הוכנה למענו, מטמאים. ולמה הוצרכו כי הנשים יקשרו את החבל בהגולל #׳ ב) הלא כסוי הארון 'או המצבה אינה כבדה 1> יאה מאמר •טוב מראה עינים מהלך;6«״ לחדד,*נ מד יחיאל «׳:ל ej'B כד״ירזמליס' עגר, נ׳ עמיד 2»!