Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 32

— 32 — חצוב לה קברים אשר בהם ינוחו עצמות בניה בשלום על משכבותם הועילה לה אמנם משך שנות אלפים. גם בכל ימי המלחמות והמריבות הרבות אשר עברו בשערי עירנו׳ שככו נוחי נפש האלה פה בשלום׳ ואיש לא ירע מהם או לא אבה לנגע בהם ולהרגיזם מטנוחתם. אך בהדור הזה. דור התשוקה לחקירת קדמוניות. לא הועילה להטשסחה הזאת בל עמלה וכמשה וזהבה. ולפני שלשים שנה חסר אחד התרים הצרפתים בר׳טערה הזאת ויוציא ממנה את כל הארונות והעתיקות אשר מצא׳ ואת העצמות והעפר השליך כדומן על פני החצר. ומה הם שלשת האצטבאות אשד בשלשת קירות החדר —שאלתי אנכי—האם יצאו המתים טכוכיהם לשבת ולנוח עליהם t' האצטבאות האלה נעשו באמת לשכיבה ומנוחה בעד המתים בטרם הובאו לחדרי כלאם או כוכיהסי כי עוד בימי הבית השני ידעו כ* אין כל סימן מובהק להמיתה; וכי יש מיתה מדוכה, ולבן נהגו כי לא יורידו את גוית המת מיד אחרי מיתתו להכוך, רק ישכיבוהו ראשונה שלשה ימים על האצטבא. וקרוביו יבאו יום יום ל פ קר ו ולראות אולי נראו בו סימני חיים. ורק אחרי שכנו שלשה ימים על האצטבא וסמני רקבון נראו בבשרו; אז הכנסוהו אל הבוך׳ואת פתח הכוך סתמו באבן.והמנהג הזה נזכר גם בתלמוד באטרם (שמחות פ״ח) •פוקדין על המתים". מד׳ מאד השכילו חכמינו בהנהיגם את המנהג הזה -אמר ד׳מאירי— ומה מאד נואלנו אנחנו במהרנו לקבר את הנפטר מי ד אחרי צאת נשמתו וגם אם לפתע פתאום גוע וימת. ולפעמים גס טבלי שאול את פי הרופא. אך הביטו וראו —אמר אניייעקב בהטותו את נרו לתוך הכוך— כי הכוך היטלישי הזה שבכותל השמאלי הנהו יותר רחב מהכוכים הקודמים לו, ובאמצע קרקעיתו עיבר חריץ׳ ולדעתי נעשה