Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 24

— 24 — ילכו מימיה לרטרחץ הנקרא ג״כ "חמאם סט׳ מרים"׳ ומלאכתה תעיד עליה כי חדשה היא. ומימי הכינים מוצאה. הנה הדרך המוביל ל״שער האריות" —אמרה שולמית ־־ אשר בה עלינו על הר המוריד. נסבובנו הראשון. ועתה -מלא אכי־יעקב אחד דבריה- הנה גמרנולסבג את העיר מסביב חומתה הנוכחית׳ וגם את המקום מסביב לעיר. אשר עליז עמדה חומת העיר בימי הבית.נרד כעת בהדרך הזה עד מסלת המלך אשר למטה בעמק׳ ושם ננוח מעט. כאשר אחזה — אמר אבי־יעקב — הנה המאיר, מיודעי יורד מהד הזתים, והאיש הזה מצוין באהבתו לציון. הוא בא אך לתור את ארה״ק. ובכ״ז הוא יישב בר. זה שבועות מססי ולא יוכל להסיר ממנה, ולכן נחכה עד אשר יגיע אלינו ונלך יחו דרך המסלר, הזאת עד הדרך ההולך שכטה. לתור את המערות. מאין תכא אדוני הבאירי -שאל אבי־יעקב אותו אחרי ההצגה הנהוגה— אנכי בקרתי היום את בתי אחינו התימנים אשר בצלע הר הזתים׳ ויצאתי משם בלב נשיר ופחי נפשי, וכמעט אאור את השעה אשר עלה בלכי ללכת לבקרם. חדות לי דבריך אדוני —אטד עזריהו— נם אנחנו בקרנו את הבתים האלה לפני שלש שנים ונעטערנו אמנם על ענים ודלותם׳ אך דרכי חייהם ותומתם עשו רושם טוב בלבנו. עניס ודלותם ז אבל לוא ראיתם את אשר עיני ראו -ענה המאירי ופניו הפיקו להבים— כי אז לא נצטערתם מדלותם ולא התענגתם על תומתם. ומד, ראו עיניך —שאל אבי־יעקב בתמהון- האם חללו את דמועד נעשית מלאכה האסורה. או חפצים ננעים מצאת אצלם? לא ולא׳ דברים כאלה לא היו מרגיזים כלל את רוחי, כי