Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 18

18 — את זאת אבאר לכם בצאתנו ממנה! עלי! אתה שב פה וימים עינך על נדב 'נעל החמור —אמרה שולמית - ואביייעקב הוציא מצלחת בגדו נרות ועין גפרית וידליקם ויתן לכל אחד מאתנו. ואחרי כן הוציא פקעת חוטים גדולה ויקשור את קצה בדלת המערה. ואת הפקעת אחז בידו, והוא הלך לפנינו ואנחנו אחריו צעד בצעד. אנחנו הולכים כעת מתחת לרובע העיד הנקרא כעת בשם באב־חטא; ובפי הקדמונים בימם בצעיתא, וכאשר עיניכם תחזינה, יניע גבה המערה בהשביל אשר הננו הולכים בו,יותר מקומת איש. אך משני צדדינו יש מקומות אימר לא נוכל לעמד בקומה זקופה. והעמודים או סלחי הסלע העומדיססה ושם.מה הם—שאל עזריהו— אותם הניחו החוצבים כמכוון ככל מרחק ידוע להחזיק את תקרת המערה. הנה מים דולפים עלינו —אמרה הדסה— כן׳ כן, אין דבר, המים האלה דולפים תמיד מעט מעט מאחד הבומת אשיר בפנים העיר מעל לראשנו. והמים דולפים זה רבות בשנים, ועוד רבות בשנים ידלפו! וסלע ההר לא נמח ולא ימח על ידם מאומה. אך מה המה החורים הנראים כטקימות שינים בכותלי המערה -שאלתי אנכי— בהם תקעו החוצבים יתדות כחלי למען הבקיע את חיק הסלע אשר רצו להסיע. וראו כי על הרוב אצל החורים העמוקים והצרים האלה, ימצאו עוד חורים קטנים שטוחים אשר כותליהם חשבו משחר, והם המקומות אשר בהם הציבו חוצבי המערה את מטרותיהם הקטנות למען יוכלו לעשיות מלאכתם, נימובה נא איפא —אמרה הדסה כמשימה את הפקעת