Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 140

— 140 הפעם במכתב שאלה (כ״ד אדר תרכי׳ה) אל הרה׳ג כמוהרח״ד הזן להודיעהו אם יש איזה ממש בהדיבות אשר יצאו טירושלם על דבר יסוד מושבות; ויבקשהו כי יאסוף את רבני ונככדי עיה״ק ויחד ימתיק סוד אם יש היכולת להוציא את רעיון הישוב לפעלו ואת החלטתו יטהר להודיעהו. אולם הרח״ד חזף לא מלא את בקשת חדצה״ק בשלמותה, הוא לא אסף את חכמי ורבני ארודק לישא וליתן עמהם יחד על אדות הענין הזה, רק בעצמי מהר להשיב (חדש סיון תרב״ה) כי "עתה שלי״ת ארצנו רעננה "ולא יש שום פחד כי אדוננו המלך השולטן יר״ה חופף עלינו •תמיד ואין שטן ואין פג״ר׳ ותיל שדברי נשמעים בחצר בית •אדוננו הסחה יר״ה, והפץ חסד הוא״. .. התשובה הזאת בעיקרה .החיתה את רוח הרצה״ק׳ אך מאשר כי במכתבו זה פנע בכבוד וישרת לב עדת האשכנזים׳ ולכןיצא מדל הלבנין(אשר נם כו נדפס מכתכו) אשד הוא הי׳ תושב ירושלם־בהערה נדולה לקנא קנאת עדת האשכנזים, (וגם ה׳ משה זאקס עזר אחריו), ויבאר כי רק בשביל זה מסכים הוא להדכר הזה, יען כי ראשי החכרה לא יקבצו כסף במדינות אזיא ואפריקא איטר משם תגיע הכנסה לעדת הספרדים. ועיי הדבר הזה החטיא מכתבו את המטרה הרצויה. בשנה הזאת נמלאו לרבנו זה שבעים שנה, אך הוא בעמתנותו העלים הדבר גם מעיני מכיריו ומוקיריו ורק ימים אחדים לפני יום הלדתו נודע הדבר לראשי הקהל׳ וימהרו לסדר את החג כאשר יכלו ויביאו שי לרבם גביע כסף המקושט בזהב מעשי ידי אמן׳ וכל נכבדי ד,קהלה באו לביתו לברכו ויתעלסו באהבתו עד אור הנוקר, וגם הקהלות הקרובות אשר נודע להם יום החג מהרו לברכו ולכבדו בשירי כבור. ז) 1> מיד אהד במם "מכתב יהירות" נמלח אליו מאת רי׳ר ממה ואהמעיאמי .בי ׳בונן הממירה דבריו אל המפה העבריה ומרבה להלל את פעולותיו בהוהבתה. וטפויי לאהדית התווה והחבטה.