Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 138

138 — הודיע כינבקהוא להיות י^עזר ליסוד המושנותקנדבר קנית הקרקעות וכן להגן נכח ממשלתו על חיי ורמש האנשים אשר יאחזו בהן. וגם הרה״ג ראשין לציון כמיהרח״ד חזן החבם באשי בעת הזאתיצא לעורר ולהעיר־על גודל תועלת הישוב להטבת מצב העניים וגם הוא הודיע גלוי ומפורש •כי אין כל פחד משידדים ושוללים כי אימת הממשלה הרוממה יר״ה נפלה על כל יושבי הכפרים ורבדואיס, וכל איש יוכל לשבת לבטח על אדמתו*. אילם לדאבון לבבנו עוד בשנה הזאת בעצם ימי שגשיגה של החברה נפל פירוד ביךאשיה ומנהליה והר*ח דר׳ לוריא עזב את משרתי ולא אבה להיות עוד נמנה עלדגלה,ועי״ז נתפרדה החבילה.ונוסףלזה נמצאו נירושלם אנשים אשר פחח, כי החברה הזאת אשר תקח, לפי האמור למעלה, יטליש מהכנסת נדבות ארה״ק, תזיק הרנה למצב החלוקה. ומהם אולי האמינו באמת כי אלה אשר יאחזו בהמישבית לא יהיו בטוחים בחייהם ורכושם, ולכן הפיצו מכתבי התנגדות לחישוב למכיריהם וגבאי ארחיק אשר באשכנז. ובמובן הרסו את ידי הנדיבים אישר נשארו עוד באמנה לרעיון הישוב* - אולם לב הצבי ישראל לא נפל עליו גם ע״י המאורעות האלה, הוא הנין ברוחב שכלו כי טבע הדברים מחייב כי בהוצאת רעיון נכבד וגדול כזה מחויבים לבא מכשולים ומניעים רכים על דרכי, ולכן לא אמר נואש ויאזר כגבוה חלציו להעיר ולעורר מהדש .את רעיון ישוב ארה״ק 1). בראשית השנה הזאת יתיכ״ה) הציע לפניו ה׳ זעליג >] אה דיעיון דזד. הציע נב לפגי דיב הדרשן דנוציין בפיהר׳־ מיבל זאקם ננילין, יד. יא היטיב לז נ:י,נ •די דנדילה פנתב ■טל השיאיה הן שהענין נכין פאר. וני נבין היא לעזיד בפיעל להיצאהו נין ג-ול< עדה■ אחי• אשד ׳שינו םטעיני הישועה בשיו» ינ" ד־יץ. אך דפצו העיב לא עלה בידי נ• נשנה היאה עלה לאיר נאיר דה״ס.