Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 75

ועשרים בתים גדולים ומרוחים (אשר לכל אחד מדם כור מיוחד לכניסת טי הגשמים) וששה רפתים גדולים הראוים גם הם למושב אנשים בשעת הדחק. ובסוף ימי הקיץ העבר. בעת אשר האדמה ינשה וחריבה; חםרו בעליה החדשים בה׳ רחוק כרבע שעה ממקום המושב! באר. ובעמק חמשה מטר מצאו מים טובים ומתוקים! והמים עולים כעת —אחרי אשר העמיקו את הבאו— לבדי חמשה מטר. ולפי הנראה עשירה היא אדמת המושבה במים. ויש את נפש בעליה החדשים לנינן בה גם גנית השלחין. עוד בראשית ימי החרף הזה (תרדו) נתישבו בה ארבע משפחות מבני החברה והם זרעו רק מיני ירק שונים (ומרביתם מהמינים אשר לא נודעו עוד בארץ הזאת). ובסוף ימי הקיץ יבאו עוד שש משפחות. ובמשך ארבע שנים הבאות יתאחזו כל בני החברה עשר משפחות עשר משפחות בשנה. קוני המושבה הם חמשים במספר, מרביתם מסופיא ופיליסוסיל ויתרם טפלעוונא וטאטרבארזאק! כולם בעלי הון ואון אשר נתאחדו יחד בשם "חברת ישוב ארץ ישראלי ובל אחד מהם שקל מיד כהכנסו להחנרה אלף פראנק׳ וכל שלשה חדשים עליו לתת מאה פראנק או יותר לקופת החברה. וכולם הם עולי ימים בעלי כח ורוח אמיץ ויודעים את השפה הטורקית ומנהגי הארי; ונטוסיה. ואומרים הם לעבוד בידיהם את כל עבודת שדותיהם וכרמיהנו. ויתר העבודות המסתעפות לעבודת האדמה. ולכן אין כל תפונה כי ברצות ה׳ תשגה ותפרח כשושנה בימים מעטים ותהיה למוסת לרבים. אדמת הרתוף היתה אחוזת אחד הנוצרים האירופים, ובשנת תרט״ג השתתף הוא עם אחר מאחינו כתנאי כי ישתדל למכרה לד,יהודים אשר בקשז אז לקנות קרקעות! ובנר נמצאו לה גואלים מאחינו אשר אמרו לקנותה. אך בעוד הוא עושה כה וכה מהרה