Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 116

המלון, דר' לוינזון נפרד בלחצו ידי ידידו בחבה רבה וזה הבטיחו לבוא אחר הצהרים להמשיך את טיולם. מהפכה שלמה נהיה בלב דר׳ לוינזון, בשבתי לחשלחן אבל אך מעט, לא דבי אם איש; —זר לי המקום, מה לי פה בין אנשים נברים השונאים את עמי החף מפשע, את עמי סמל .המוסריות והחסד' נבנם להדרו, אך גם בהיותו בודד לא מצא מנוח לסערת רוחו, שבב ולא יכול להרדם, ״עוני גדול מנשוא! ■ אני בושתי בעמי הגמל זהדגול, בעמי סמל המיסריות והחסד, זכרונותיו הכאיבו והצעיר, את נפשו ולא יבל להתאפק ויקרא מהמית לבו: אב יקי ונעלה, במה צער הסיבות לך, בנך התרחק מעמו, בן האיש היקר והקדש שעד רגעו האחרון הגה רק בעמו ובארצו. .בני אבקשך לבלי הוסיר חטבעת מידך אוי לי אף בקשתו הקטנה בטרם מותו לא קימתי. בחפזון קדחנית קם ממשכבו וישם את הטבעת על אצבעו. «מאוחר* אמרת אבי, לא! לא מאוחר ויתעודר ויצלצל בחפעטון. המשרת נבנם,—מח רצון אדוני I — הבא לי חשבוני