Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 115

להכתל המערבי, בבואם להבתל ורגשי קדש מלא את לבם. — הכתל הזה גשאר לגו מכל מהמדגו מימי קדם אמר דר' שלמון ברגש, פה אנו מתפללים ושופכים שיח. דר׳ לויגזון הביטי באהבה על האנשים השונים־ הנאספים פה, הזות פניהם ורגשי נפשם הבולטים מעיניהם עוררו בקרבו הבה וחמלה כאהת, ובהתבוננו על הכתי הענקי־העתיק והקדש הזה, זכר את האגדות ששמע מאביו בעודנו בשחר טל ילדותו ובלבבו התעוררו זכרונות ימים עברו ויתיצבו כהי שנוי ימי חייו, איך נרחק מעמו׳ ויעלו על זכרונו הרגעים האהרונים שבחיי אביו את כאבו והמלים האחרונות שבטא בקושי "בני שוב לעמך בכל לבבך ובכל נפשך" הלמו באזניו ורגשי נוחם חזקים הציקו וישען בידו על הבתל ויבך... בדמעות בעיניו ונרעש נפרד מהמקום הזה גם דר, שלמון התרגש בראותו את השנוי הכביר שהכיר בפני ידידו, מבלי הוציא הגה יצאו מהנתיבות והסמטות העקלקלות- דר׳ שלמון מנע מלתאר את מהות הבתל כדי שלא להפריע את ידידו ממהלך עשתנותיו, דומם הלכו בל הדרך עד בואם לבית