Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 106

— ברחוב הזה, אמר התורגמן לתומו, יוכה כל איש יהודי שיהין לעבור פה מכות אכזריות — מכים! באיזה צדק וזכות? שאל לוינזון כמשתומם. — בלי כל זכות אך בתור גואלי דם המשיח — והממשלה תרשה זאת? — היא איננה מרשה אך לא תוכל להענישם מחוסר עדים, כי הנוצרים חושבים את זה למצות לכן לא תעבור שום רנל יהודי בסביבה הזאת. "אהבת אדם" זאת של הנוצרים הרגיזה במאד את נפש דר׳ לוינזו; ורוחו סערה ויהליט לא ללכת עוד לבקר את המקומות הקדושים של הנוצרים וישוב לביתו סר וזעף, ובעיינו ב״בדקיר׳ החליט לבקר ביום המחרת את המקומות ההסתוריים שבצפון ואהר לעזב את העיר. * * * ראשית האביב, האדר מה נעים, שמים בהירים, שמש נעימה מלטפת בחביבות את היקום, הר וגיא מכוסים בירק דשא מרוקמים באלפי פרחים בשלל צבעים, והכבשים והעזים השובבים קופצים משיח אל שיח, והעיר מה יפה סרחוק כפותיה ומגדליה הרבים מקסימים את עין הרואה "אל אלהים" אמר דר* לוינזון לנפשו, הזאת ירושלם עיר הקברות?1 הוא בקר