Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 105

- ■זכרון ירושלים 105 ■ישראל בענין אבלות בנים על הורים. — הנני מוכן למלאות את הכל, וראש הדגל נתן אות וכל הקהל הסתדר לשתי שורות ואותו צוה לחלק נעליו ויעבור אתו כין השורות וכלם אמרו לו, ,המקום ינחם אותך בתוך אבלי ציון וירושלם". בטרם שנפרד מסר לידי הרב סכום הנון לחלקם לעניים כמצות אביו, ויעל על העגלה. — לאן f אדוני שאל העגלון — להמלון היותר נדול, — של יהודים או נוצרים? השאלה האחרונה הביאתהו במבוכה ויהי כנדהם זבסוף ענה להיותר יפה. — לאן? התרוצצה מחשבה במוחו. עיף ורצוץ מתלתולי הדרך ומהתרגשות השתטה על ־מטתו, ראשו עליו כגלגל עיניו סגורות ונוטפות דמע, עד כי באה השינה המביאה מרגוע לכל נפש סוערת. וישן, בם בבוקר מלא רוה חיים אין זבד לרגשות ועצבות יום אתמול, ומבלי חקור הרבה הסיר הטבעת מידו *איזה יופי ללכת בטבעת באותיות עבריות' חשב, לקה אתו תורגמן. וילך לתור את העיר ויבקר את מקום המקדש ומשם הוליכה( תורגמנו "לכניסת הקבר*,