Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 73

73 1 המקבל חרב שי*ום מזרהי שרעבי במעט מן הנמנעות בארין התימן, שהספרים חיו יקרי המציאות שמה.י> אחרי פטירתם •טל שני זקני חדור ר׳ גדליה היון ורי״י אלנאזי יא) עמד הרב שרום בראש ■עדת המקבלים והיה ר״מ בבית מדרשם יב>. ככל יתר מקבלי ירושלם בני דורו עפק רב שלום רק בלמוד שטת האר־י. אולם נם בזה היו לו רק ספרי ר׳ חיים ויטאל לקו והתרחק לגמרי מספרי יתר תלמידי האר״י ומסבירי שטתו■ רק דברי רח׳־ו, התלמיד *לא יצה .להתגלות. אילם פעם אתת התקשו הרב וחכמי הישיבה בדברי האר״י ולא מצאו פשר דבר. וכאשר הלכו לביתם לעת הצהרים כתב הר״ש התשובה על שולי הגליון. ולבסוף נודע הדבר •ונתגלה שמו של הר״ש. עין ע״ו בקונטרס יששכר וזבולון הכ׳ל דף ליס. י) עין אכן ספיר: חדרי תימן, פרק ט*ו. ■יא) הרג״ה נפטר בשנת תקי׳א עיין ע׳ז ס׳ המעלות לשלמה ■שהבד ר׳ שלמה חזן אב״ד של הקהלה הספרדית בנא אמון כעין ■מלואיס לשה״ג של הרב חיד״א, מערכת גדולים, ערך גדליה היין הריי׳־א נפטר בשנת תקט׳ז, ראה ע״ז .חלקת מחוקק' הנ״ל מחברת נ׳ דף ל״ח ע״ב. יב) ע״ד יסוד בית—המדרש הזה של המקבלים שבו התפלל נכונה הריש עד יום פטירתו ועד היום הזה הוא מקטר ומגש לשמו ראיתי להעתיק כאן המקור היחידי בנדון זה המובא בס׳ המעלות •לשלמה הנ׳ל מע״ס אות ק׳ סמן כ*ט והוא תעתק טפס הרשאה שמסרו קהל החסידים לשד׳־ר אחד בשנת תקל״ז ■אחרי סטירת הרש׳ש ודל בקצור : זה ארבעים שנה (מתצ״ז) הקבע תוככי ירושלס וכוי׳ מדרש קדוש וכו׳ מתפללים בו חם־דיס וכו׳ נכונות גדול אדונינו הרה׳ק אריה דב' עלאי (האר׳י). ובראשונה נתקן המקום הקדוש הזה ע״י הרה׳ה כמוהר״ג חיון ׳־V