Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 51

מהיי הערביים 61 עמהם זאת לצידה לדרך ויקראוהו"כאמר דיך. מראהו במו עור אדום. מגישים זה אל השלחן ואוכלים אותו במו שהוא או שורים אותו במים. כמו כן כובשים המה בחומץ המלפפינות—ביארי— הפולים -והתורמוס. את הזתים ימלחו במלח—השלמים במי מלה, זהשבורים במלה יבש.-ה״קותייך הוא שם להתאנה היבשה בארץ ישראל, אבל באמת זה גם שם כללי לכל פירות היבשים.—.זביב" הוא שם לצמוקים—«תאמר" לתמר. יכבה קוראים בשמות לכל הפירות הגאכלים ■יבשים. למען למצוא ההשתוות בי; מאכלי העבריים הקדמונים להמאבלים של הערביים שהזכרנו למעלה געבור בסקירה על אלה שנזכרים בתנ״ך. אביגיל (שמואל א׳ כ*ה> הביאה לדוד «מאתים לחם ושנים נבלי יין והמש צאן עשויות והמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים. רות (ב׳ י״ד) קבלה מבועז "קלי ותאכל ותשבע ותותר". אברהם (בראשית י*ח ד) אמר לשרה: «מהרי שלש סאים קמה סלת לושי ועשי עוגות"—כמו שעושים הערביים בעת בוא אליהם אורח נכבד.