Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 18

•מחשבות להציל נספו וגם בסף התלמוד תורה בי הוא אהד מגבאיה, ולבבו יבאב באבדן החצר הזה;אשר הוא בידיו עזר לרש״ב בהיותו בהו״ל לאסוף ברבות עליו, והנה קונסיל רוסיא יר״ה שלה אהריו;והראהו תביעת קונסיל צרפתי את הוב הספרדי ■טאבעט והרי; משפטו לשלם, או יאסף אל משמר;עדי ישלם, אז צעק לפני הקוגסל "הלא תביעתו על ההצר והחצר נגזל מידי, יושב לי החצר ואשלם במיטב* ויצוהו הקונסל להושיט לו בתב קובלנא בנימוס, ויעש בן, ימי זה ירשיעהו f—והרבנים היקרים ממוני ביללות הפרושים הי״ו, אשר ביקש מהם ר" פ לאפי; בה והרשאה למען יתבע בל החצר מיד רש״ב בתביעה אחת, היו נבובים במבובה זו ימים רבים, והתרוצצו רעיונות מתחלפות בקרבם בהבלים וצירים, בי להבנס .במהלומת עם רש״ב וסיעתו נעלה נפשם, ולאידך גיסא, להניה בידו הצר שיל התלמוד תורה, על שלש אלה לא יובלו זאת, א,, הפסד הת״ת הצר גדול בזה, בי, בי יאמרו מתקוממים "ידנו רמה", וזה חהילם לעשות ואם היא לס תצלה לרש״ב מהר יעש* כדבר הזה בהצר אחרת של הבולל ואין מידס מציל, נ׳ מה יאמרו אהינו בהו״ל! קוני הבתים זזובי הגורלות לשם התלמוד תורה ונותני הנדבות