Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 16

למרמס׳ אשר על אלה לא יבול החותם .הראשון להתאפק ולהחריש עוד בראותו בבלע את האמת לעיניו. ובההשיך שמש הצדק וכבוד הבמים גדולי ישראל בצהרים׳ ובהראותו את מבתביכש הנד להחותמים עמו בזה, גם הס מקרב לב עמוק מר צרחו, עד מתי ה׳! עד מתי השקר יאפיל האמת וחשבת מרמה תכסה ארין, עד אשר גאוני ישראל וצדיקים נלכדו ודם נקיים ירשיעו! ועל כן זאת מצאנו עלינו בחובה להודיע גלוי. מה עשה ר׳ •שאול בנימין הכהן, ומה עשו לו ממוני כוללות הפרושים. כי חובה עלינו להצדיק צדיקים דמעיקרא! נודע למשגב כי ההצר הידוע שההזיק בו רש״ב אשתקד ע״י לקיהת שטרי מקנה על שם אשתו בעש״ג, נקנה ונבנה מכסף עזבונות והקדשות ונדבות ומכירת בתים וגורלות והבל בעד התלמוד תורה דבוללות פרושים הי״ו. ומלבד זה לול מדדר פישל לאפין ערך עשרת אלפים דו״ב, ומשכנו החצר בידו, בינתים סילקו לו עדך ששח אלפים רדי והחצר נשאר במשכון ביד רפ״ל על יתר חובו, וגם ספרדי אחד בשה בהחצר ערך אלף ומאתיים רו״ב, אשר כבוא החצר במשכון ביד ר״פ לאפין קיבל עליו את החוב חזה ונתן שטר קאמבייאל כנימוס על עצמו.