Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 129

האם והבת 129 שבל רגעיה מלאים עבודה, טרדה עצב ורוגז, עם עלות / השהר תתחיל בעבודת ה ה מ ר א, לבתת את שברי ההרסית למען יהיה מובן בידה פה אהד בעבור הבנאי לעבודתו, ואהרי בן תבין את הארוחה הדלה, לה ולבתה יחידתה, למען תוכל ללכת למועד הקבוע ל״בצלאל", ובשעות שתשמש שולהת קרניה הבוערות יוצאת היא אל הכבר הפתוח שאצל שכונתה ועוסקת ביבוש זבל שנמכר להסקת התנורים להתימנים האופים את להמם אצל ביתם, ובנטות היום סובבת היא בשווקים ובשכונות לאסוף שברי בלי ההרס; וגם בלילה לא ינוהו ידי ה עושה היא כירים של הומר קטנים. ובבל עבודות פרך אלו תרויה אך לחם. צר ולא עלה בידה לקמין עבור שמלת צמר חדשה לבתה לחג הפסה שזה היה בל הפצה. ע שרים פראנק! רילה, לירה של זהב קבלתי משכורתי לחדש, אמרה המאמה בקול עלז ואדיר שמלא את בל חלל חדרם הקטן, ובידים רועדות פתחה את קישור קצה מטפחתה ותישט לאמה את מטבעת הזהב. יתברך ששו, ענתה האם בהרימה ידיה השמיש, רק את נחמתי בעולם רק אותך יש לי בעולם דברה לולו בחום בחבקה את בתה. את הכסף הזה יעדתי לקנות שמלות לנו לחג השבועות הבא.