Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 128

האם.והבת מחיי התימנים »» חנה לדנץ היום נטה לערוב רוה צה יפוח מהגנים שעציהם בבר לבלבו והוציאו ציין, השושנים והחבצלות מבשמים את האויר המשיב נפש העמלים מעבודת היום החם. מבל עבר נראו המון תלמידים ותלמידות גדולים וקטנים אצים רצים מבית ספרם אחרי היותם בלואים שש שעות. ומאחד השווקים הולכת ומתקרבת חבורה גדולה של בנות מבל מפלגות אהינו, על פני בלן שפוך רוח שמחה ועונג, הולכות הן ומשוחחות יחד, ומפיהן נשמע צלצול שפתנו העבריה בבל בך נועם ויופי באלו• היא הייתה שפת אמן, אלו הן תלמידות בצלאל השבות ממחלקותיו השונות אחרי עבודתן בל היום. וביניהן גם המאמה התימנית נערה בת חמש עשרה, רזה ודלה אך עיניה הגדולות.והשחורות מבקשות חיים׳ היא לא תשתתף הפעם עם אהת מדעותיה בשיחה, ■הולכת היא דומם כי לבה נרגש ונפעם מרוב שמחה, היום?בלה בפעם הראשונה את משכורתה אחרי עבודה של שגה וחצי. הולכת היא בצעדים מהירות לבשר לאמה את הבשורה המשמחת הזאת,את אמה המסכנה