Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 62

מקום לא נכחד ממנו, בי כל אידיאה •שאין לה יסוד חזק נם בחיים הגשמיים עלולה להתנדף- ולפיכך הוא נכון לותר על האידיאליות הטהורה והנקיה מכל שאיפה חומרית, ולבקש שיהיו התלמידים מוכנים להוראה בתור מוצי״ם ובתור מורים. באופן כזה צריך כבר למצוא פשרה בין האידיאליות הטהורה ובין הפורמליות הדרושה לכל בית ספר. כמובן, הדבר הזה עוד צריך עיון ואינו נעשה כל כך מהרה וכמו שרוצים, אבל רבנו הראי״ה אינו יודע יאוש. ואם לא עלתה בידו עדיין, הוא מקוה, בי לעתיד לבוא תהיה ישיבה כזו, מוכרחת להיות, כי לא יעזב ה׳ את עמו. לתכלית זו ההליף כבר מכתבים עם אחדים מגאוני הזמן וחכמיו וביחוד עם הרב ההסתוריון ר׳ יצחק אייזיק הלוי בעל דורות הראשונים. במכתבו לחרב הלוי הוא כותב, בי להרמת קרן היהדות בארץ ישראל, במקום שאחינו בני ישראל שואפים לתחיה חומרית ורוחנית, אי אפשר להסתפק באותם גבורי היהדות, הרבנים שבזמן העבר. הם בפניהם הצמוקים, בעיניהם העצובות, בתנועותיהם' הפחדניות ובעניות השפוכה על חיצוניותם כלה אי אפשר שיעוררו רגש של כבוד בלבות בני הישוב החדש, שקומתם נזדקפה והולכים קוממיות. מה שאולי