Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 62

62 לוח ארץ ישראל החוזה הנשגב בן אמוץ, ישים לבו לבן עמו ושבטו אשר הלך אל ארץ אפרים לנבא דבר ה/ ובה יאמר עליו: ״את מי יורה דעה, ואת מי יבין שמועה? כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה" כי בני אפרים נחשבו תמיד בעיני יתר השבטים לנלעגי לשון— כנודע משכלת וסבלת, ובה במדה אשר השפה העבריה נשתלמה בפי בני יהודה ע״י ההוזים והלוים, משוררי המקדש, ובבר בימי חזקיהו נקראה "שפת יהודית", הלבה השפה בפי אפרים הלוך ודל, מעורבת את שפות הארמים, ותשבת השפה מטהרה ותהי ללעגי שפה ולשון אחרת. נם זבר לדבר המה שמות בגי יהודה שמעון ובנימין הנוחים וקלים, 'ונגזרים עפ״י הגזרה העברית, הנה שמות בני אפרים ושבטי הצפון נעלמים מאתנו וקשי ההבנה — כמו השמות: שותלה, רפה, צופה, סוח, חרנפר, פספא ארא, ועוד שמות כאלה הנמצאות בדברי הימים. ‘) הנביאים ביהודה בבו על שבר בית יעקב על 1) הה' שירסט העיר ע״ז—כאוצר הסלים שלו. — וגם הטדרש קהלת אוסר למה נקיא שטו עסום, א״ר שנהם •שהיה עמום בלשונם. אמרו אנשי דורו הניח הקפ״ד, את כל כריוחיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטוע ליישנא שסילותא.