Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 57

אפרים ובת השמרונים 57 הלוים והנהנים נהרו לציון מכל הארצות, וארץ יהודה נחיתה למרכז לבל ישראל. ועיני אפרים רואות ובלות, ושנאה נוראה התלקחה בלבבם על בית דוד בפרט ועל יהודה בבלל. ויחלו לחתור חתירות ולרקום תחבולות להפיח מרד ננד "בני יהודה". נש הימינים נלוו אל תאפרתים בי לא יבלו לשבוח אשר "דוד" יושב על בסא "שאול" ובי בני יהודה הדפום ממצבם הנעלה. אין בל ספק אשר מרגלים —שבורים מאפרים— נמצאו אז בירושלים, ועל פי תחבולות שונות נהיו רבים מהם ממתי סוד הצר המלבות, מהם היו אשר התרועעו את בני המלך, וישחיתו את דעותיהם ויטוש מן הדרך הישרה, ויש לשער בי אהיתופל הנלוני ירע•; המלך דוד היה נם הוא ממתי שיא האלה אשר "פיהם דבר •שוא וימינם ימין שקר" "בלב ולב ידברו" ומרידתו של אבשלום בן דוד חיתה פרי הנרגנות הזאת, ואש אין ראיה לדבר יש זבר לדבר בי המלחמה הראשונה של הבן המורד הזה היתד, "ביער אפריש" גם —המורד אחרי אבשלום— שבע בן בכרי איש ימיני היה גם בן מיושבי ארין אפריש. לשלמה בן דוד הצליח להמשיך אחריו את לב בני שבט בנימין בבנותו את בית המקדש בחלקו