Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 48

48 לוה ארץ ישראל מראש עדת הקראים בזמן ההוא הכם משה חלוי דל. שמלבד שהיה לו ספרי הכמי בני מקרא היה לו גם ספרים רבים יקירי־ערך מחכמינו. מאמרים רבים פרסם ב״הבצלת" וב״פרחי החבצלת׳/ והוא היה העורך של העתון שערי ציון. כמובן בשכר קטן מאד ובל ימיו סבל דוחק ומחסור, בכ״ז לא התאונן על גורלו. גם בין אלה שרדפו את ההשכלה, או למצער לא הסבירו פנים אליה, נמצאו אנשים משכילים ונבונים וסופרים מצוינים, האחד הוא הסופר הר״ר יוסף ריבלין ז״ל מיסד "ועד הכללי" ומזכירו עד יומו האחרון, הוא כתב כפעם בפעם מכתבים מירושלם במב״ע המגיד בשם אדי״ר (א׳לה ד׳ברי ייוסף ר׳יבלין) וסגנוני הצטיין ביהוד במכתבי תהגה ובקשה לכל צרה ופגע שקרה את עדת ירושלם. אך עוין היה את ההשכלה מפני משפט קדום. והשני במעלה הוא, יבדל לחיים, הרה״ה כמוהרי״ט סלומון- שהוא אהב את ההשכלה והגה בה הרבה, ומלבד שהנהו סופר מצוין יש לו נם כשרון שירי והוא הנהו המשורר הרשמי של עדת האשכנזים, אך מפחד לבלי יפגעו בו הקנאים ויזכרו לו את עון השכלתו התקרב יותר להם... זהו מצב ההשכלה בראשית צמיחתה. (ההטשך בכרך הנא אי׳ה)