Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 37

ירושלם בארבעים שנר, האחרונות 37 ובשאר יומי־דפגרא אחרי תפלת המנחה, ע״ד יפו עד המקום הזה, ושם היו מתפללין תפלת מערב עפ״י הבור, וימהרו לשוב ביהד העירה בטרם שיסגרו נם שער יפו, שאותו החלו לסגור אז בשעה וחצי אהרי שקיעת החמה. והשנה הזאת היתד, שנת בצורת נוראה, השמים נעצרו, ויהיו כנחושה, ועי״ז י עלה שער התבואה משבוע לשבוע באופן מבהיל, וגם מחיר המים, שבבל ימי החרף, בשנים בתקונן, אין להם בל ערך עלה למעלה ראש. —יאהינו עשו בל מה שהיה לאל ידם, כאמירת סליהות והושענות, אהרי שמו״ע, ובתעניות כנהוג, וגם ברוז יצאה מאת הבד״ץ בי יקומו אחרי חצות הלילה, ולבא לביהב״ג הגדול בית יעקב להתפלל על הגשמים. בפעם הראשונה בימי חיי ראיתי מחזה אצל הרחוב הפו;־ לררום. ופניו אל הקיר אנכי נתפלאתי על הדבר, אך הלכתי בדרכי עד אשר נקי־בתי אלין, מה היה “ן שאלתיו, כי נדת מפני כאשר ינוס איש מפני הארי? מפני הארי השיבני, הלא דנר יותר נורא עבר לפנינו : אחורי ארי ולא אחורי אשה אמרו חדל; א״ב איפה, הישיבותיו במנוד ראש ער שמותו ואולתו—א״ב לא תוכל לשוב גם הביתה, א׳ב תעיף עיניך תיאה כמה אריות כפירות ולביאות הסובינה אותנו בבל צד, והבל עליך שלא תבין את עומק בונת האגדה הזאת.