Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 26

לוה אריז ישראל 2(5 כל רגש טוב ומבער את רגש הבושה, גס מלב היותר רגש. אבל היודע ומכיר את מצב הנפשות הצעירות לבושות הדר האלה, יכול למצוא עליהן קורטוב של זכות, הנפשות האלו הם זוגות צעירות שזה השנה הראשונה לחתונתם, בגדיהם החדשות הם פליטת בגדי החתונה, אוכלים הם ארוחתם על שלחן הוריהם. אך מלבד מזונתם אין בכיסם פרוטה לפירטה,כי "החלוקה הגדולה". שהם מקבלים, וגם "דמי הישיבה", אם בן ישיבה הוא, שייכים "לפי התנאים" לנותני ארוחתם, ורק החלוקה הקטנה בת איזה גרושים היא המקור שממנו ישאבו את כל הצרכים הנחוצים, מלבד מאכל ומשתה, להאדם באשר הוא אדם, ובמלחמה של דוחק נורא כזה הנתמך מההרגל, גם הרגש היותר נעלה יגוצה ויפול שדוד. החיים החברותיים. כמשפחות הספרדים היו לפעמים נשפי התרועעות ושעשועים עם מנגנים ומחולות(של בתולות לבד) אך לא אצל האשכנזים, בבל זאת נרגש היה נם אצלם חיים חברותיים. העיר היתה קטנה, וכל איש הכיר את רעהו, האנשים התראו איש את אהיו בבתי המדרש, והגשים בחנויות, מקולין, וביחוד בהתנור. והאנשים אשר זה מקרוב באו גם הם נודעו מהר, כ י