Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 20

בתים מסודרים לבביסה וליבוש למען הקל גם העבודה הזאת בפי האפשר. המאור. אנחנו אינם מסתפקים עוד במנורות הברק ואף מאור הלוקם 'לא יענג־ די את עינינו והננו מקוים למאור חשמלי שיפיץ אורו ע״פ חוצות עירנו ובתינו.אבל בראשית התקופה הזאת רק לפני ארבעים שנה. היו אך המשפחות האמידות משתמשים במנורות נפט היותר פשוטות, (במספר 4 — 2) והעניים האירו את הדריהם ב ק נ ד י ל קטן של פח שפתילתו היתה רק משנים או שלשה חוטים, ולאורו הקטן הכהה והדל עשו אנשי הבית את עבודתם, ויש שהנו בתורה ננדו הלק נדול מהלילה. רק בלילי שבח היו מדליקין נם מנורת שמן שנוהגת עד היום, והיא קערת זכוכית פשוטה, תלויה בשלשלת נחשת באמצע החדר, ויוצקין בה עם השמן גם מעט מים שלא תפקע ובאמצעה מעמידין מספר פתילות של צמר־נפן, ואז נמלא החדר אור משנה אור נשמי ורוחני יחד. ובבתי הכנסיות והמדרשות הודלקו מנורות קטנות באלו, קבועות בשלשלת בחשוק נחשת, ומלבדן הועמדו על השלחנות בעד הלומדים, מנורות של בדיל שנודעו בשם«משאבות" המצאת אחד המבנקים הירושלמים זמן קצר לפני זה, וזה דבר המשאבה: קרקעיתה רחבה,ובה בית קבול גדול לשמן, ובה הוקבע שפופרת עגולה שבה הובאה