Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 8

8 לוח ארץ ישראל יתר צרבי הבית יובאו או יושגו מבלי שום טורח ועמל כלל, — לא יאבו להאמין למצב הכלכלי והבייתי אז שהגנו מתארים לפניהם, ויחד עם בן זומא יקראו "כמה יגיעות יגע אדם מהתקופה הזאת עד שמצא פת ■לאכול וכד, ואני משבים ומוצא בל אלה מובן לפני/ עיקר פרנסת הישוב הקטן של הזמן ההוא עמד רק על החלוקה, ומספר המרויהים עזר לפרנסתם מאמנות, חנונות, פקידות ועוד, היה מעט, וגם המשתכר השתכר על צרור נקוב, לכן הוברחו ל ה ע ז ר מאמצעי של הצמצום ו ה ק מ ו ץ שנוסדה על שני היסודות ה^ו א) לקנות את כל צרכי ההיים בעת הזול על משך כל השנה, ב) שבל משפחה תעסוק בעצמה בבל מלאכות וצרכי הבית שרק אפשר לה לעשות, כהבנת הקמה, אפיית הלחם, עשיית יין ועוד. לחם מובן קנז רק הזקנים הדוקים,שלא מצאו מי שיבין בעדם את הלחם, וגם קמח מובן קנו רק, 'המשפחות היותר עניות שמצבן לא הרשה להם לקנות חטים, או משפחות אחדות אמידות שרצו לפרוק מעליהן אתטורח הבנת הקמח, ובל יושבי העיר לא רק שאפו את להמם, (שזה נוהג גם היום) כ״א הבינו גם את הקמה והסלת, וזה סדר הכנתו: בעת האסיף, לאמר בירחי אב ואלול קנה איש