Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 113

עם משרתי, כי יראה היא מפני האנגלים. עשיתי כחפצה. כל היום ישבני והבטנו דרך החלונות אל הצגא האנגלי ההולך ונמשך עד אין סוף׳ לעת ערב קמתי ואומר אליה כי עתה עבר הפחד וכי אלך אל ביתי, אך היא נפלה לרגלי ותתחנן לפני לא לעזב אותה, לא לעזב אותה כלל . . . היא ראתה את בעלה בחלום כשהיא כלו נפצע וראשו נשבר לרסיסים.-לא אעזב אותה, והיא התרגלה אתי כל כך.-הלא גם היא מאמינה בחנ״ך, ככתבי הקרש וכארץ הקדש, והיא עשירה ואני אוכל לעשות בכספה כאות נפשי. -בין רגע חלף ברק־רעיון במחי אילי . . . הכושי עמר נדהם משראה עיניו. ואנכי נשארתי בביתה בלילה ההוא. - למחרתו נגש אלי הכושי שלי ויאמר: "אדוני י הנך לוקח את ה״כורית* הזאת לאשה? - אל תעשה דבר כזה! אלד,ים מקלל את האיש הלוקח אשר, משבט אחר, ואתה הלא יהירי אתה והיא מ״הבורים" הארורים" אנכי יודע - הוסיף - כי לך אין בסף ולד,אשד, הזאת יש הרבה כסף, אולם אם די לך 'כ ם פ י, אז טובן אני לתת לך 5 כי עור יש לי מאה לירא ממשכורתי שלקחתי ממך. עתר• קיו לך אח הכסף הזה ועשת בזה עסק והאלהים יצליח בידך והיתד, עוד הפעם 8