Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 111

111 חובב נדח מה יש בכך? אתה האבלחני, במשך שתי שנים מכל טיב. עתה אאכילך גם כן מעט שן המעט שיש לי. - ועתה מה אספר לך, ירידי. משלש השנים ימי המלחמה שהייתי כלוא בעיר החרבה הזאת, אין די מלים כלשוני לתאר לך כל הנגלות שעשו האנשים שנשארו בעיר ׳, כלם נהפכו לחיתו טרף, גנבו, נזלו וטרפו זה מזה לעין השמש! השומרים הסובבים בעיר היתד׳ יידם בראשונה בכל הרכוש שהשאירו בני העיר בגרחם.- זלדראון עולם ישאדו שמות האנשים הללו! ואם יש שיפט יצדק השו&ט כל באי עולם בצדק ובמשפט, ישיב להם ברשעתם וכנסול ידם.- פעם אחת תעיתי בחוצות העיר החרבה, והנה *עקות ויללות עולות באזני, ננשהי אל המקום, והנה שני יהודים מכים אשה אחת ונוזלים בל מה שיש כביתה. זהב וכסף ותכשיטים. לא יכלתי עוד לראות את השד הזה ואתנפל על האחד ואכהו מכור, נמרצות, השני קפץ ויחפוץ להתנפל ערי ואמהר ואוציא את אקדח, מכיסי ואור בו פעם ברוח. כראותם היהודים את האקדח נסו כחץ מקשה. האשד,, "גורית, שנעלה הלך למלחמה והשאיר אותה עם בתה, נפלה ■יפני והודה לי על חסדי, כי אלד,ים שלח אותי *!דיה להושיע אותה, הכטחתיה לבא טדי פעם בפעם