Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 105

לי**'־*ה0ד.כ 105 חובב נדח "אנכי נותן לך מאתים ועשרים"! .ואנכי טאתים ז־שלשים", ״ואנכי . מאתים וארבעים״, ואנכי״... לא יכלתי להתאפק ואצעק ז לכו לעזאזל! "תן הכסף מאתים ועשרים"! פניתי להראשון, והוא מהר וישלש לי הכסף. ״קח לך״! אמרתי לו, ואפנה לו מקימי. בלכתי;זכרתי כי כבר הפין לתת מאתים וארבעים, "ילך לעזאזל״. אמרתי והלכתי. - כמה פעמים חשבתי אחרי כן מה נאמנו דברי התלמוד: מי שיש לו מנה רוצה מאתים, ואוהב כסף לא ישבע כסף! - הגע בעצמך, לו היו לי אז, בבואי לפני ראש המרכז באידיסא, סכום של חמשה ועשרים אלף לירא שהם רבע מיליון רובל, בי אז - באיזה בבור היה מקבל אותי! ובאיזה כבוד היו מקבלים את פני היהודים בארץ. ועתה לאחר שהיה עלי כבר סכום בזה וגמרתי בלבי לנסוע מפה׳ בא השטן ויתחיל לדבר אלי בלשון זו: הגה יש לך סכים בזה אולם חסר לך עוד החצי מטה ששאלה נפשך והיה כשתעלה אל "הבורסה" ותתחיל לקנות "מניות המכרות" אז תתעשר במשך זמן קצי עושר רב! - בימים ההם פסק עסק מבירת הקרקעות ויפרח עסק אחר׳ עסק קנית .המניות׳, חברה קנתה כברת ארץ שחשודה היא .בעפרות