Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 103

103 חיבב נדח חצי היום עבר כבי. כשראיתי לפתאס את האנגלי מתנהל לאטו והלך וקרב אלי. ״שלום ארוני! מרוע נפלו בה פניך? האם חולה אתה״? ״לא! חן חן׳! -השיבותי, ולא ידעתי את נפשי-. "הנה ראה אדוני, אנכי השתדלתי בשבילך הרבה, כי רואה אנכי בי זר אתה ואינך יודע עוד טטסחר הארץ - והנה ראה מה שעלה בידי ברב עטל ויניעה. החברה נותנת לך בעד חלקך עשרים אלף לירא אבל אף לא פרוטה אחת יותר! והנה באתי לשמוע את ד ב ו ר ך האחרון. מבלי לחשב הרבה אמרתי: "ולו יהי כדבריך! האנגלי שתק-. "טוב איפה׳, מה לעשות, הנני מוכר במחיר זה׳. "אבל ארוני יודע שהרבה הרבה טרחתי בשבילו ואניסרסר ... " -הבינותי-, "אדוני יקבל רמי הסרסרות*". »עשרה למאה׳! - הוסיף האנגלי בקרירות-. "בן׳. "ואם P נלך תכף כי אין זמן", -הוסיף-. אנכי מהרתי ואלך אחריו. בין רגע היה העסק נמוד, ובידי שמינה עשר אלף לירא. וביד האנגלי שני אלפים. נפרדתי מהאנגלי אשר לעג והתול קר רחף על שפתותיו היבשות" באותו רגע היה לי האנגלי הזה לגועל נפש, היו לי כל. האנגלים הבספנים "הצהובים והקרים כזהב," לגועל נפש, וחפצי האדיר היה לברח מפניהם. לא יכלתי להביט בפני הפקיד הגלות בלקחו מידי את