Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 73

73 אלכסנדריה של מצרים עולה קרוב לששים אלף, איננו יוצא אף ע ת ו ן יהודי אחד, כשום שפה, עתון שיהיה אורנן של העם, שירבו, ■מתוך גרוני של המוננו. העתונים הסקוטיים ההיחסו חסיד כאהדה לעמנו, ותמיד מספרים בשבחי אומתנו; יודעים הם שהשפעתו של היהודי בשוק הכספים ובמסחר היא גדולה ■וחשובה, ונרגשת בכל צער; גם בספירות העליונות, הממשלה המצרית, יודעת להעריך את תועלת היהודים המביאים דהארין;והגורמים כהפרחתה, לכן היא מתיהסת עמהם באהבה אמתית, והעונשים שנענשו מסבבי עלילות הדם התכופות כפורט־פעיד יוכיחו, אפס כי בומן האחרון התחיל כנראה להגלות פה ושם ׳עקבי המחלה הארורה, "האנטושמיות", ודוקא בין המפלגות אשר חשבנום לרעים אמתים וידידים גמורים, העתון' »קודייר די איגייפיט היו״ל בקהיר, בדברו אדות הפרעות באד נ ה, ■אמר כתוך דבריו: "שום דת כעולם אינה מחרת להרוג את בופריה? כבל דת 7א נמצא ני ההסתה את ההמון, נאמר לו בי הפרעות נגד א־־המאמינים, הוא מעשה רצוי להאלהים — "זולתי ברת היהודים"! מובן עד כמה מאמרים מסממים באלה יבולים לקרר את יחס האהבה אשר שרר מעולם בין היהודים ובין חושבי הארץ. איש לא התענין לצאת ולמחות בנגד הרבה החדשה היאת, ימי יודע כמה מאות יהודים תומכים עוד את העחון הנוי. כזמן האחרון כאשר כל העתונים בתורקיה פרסמו מאמרינו אדות ה״ציוניוח", פרסם גם העתון "פירמיד" בקהיר ־אוז מאמרו הידוע של ה' כ ה; מסלוניק בה״סטמבול*. גם פח *צאו במאמרים נגדו, ביניהם המאמר המצוין של הציוני הנלהב כלב ספיליפופולי היושב כעת בקהיר ומנהל ביה״ם להערה ’אי״ ■