Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 57

זעזועים 57 מה שהפלאני ביותר זה הוא שהעם 7”׳ירושלמי הנין תעודתו של האוצר: כי כחו וגבורתו הנם אך בזה: שמשמש הוא בתור כלי־שרת לכל עבודה ריאלית הנשענת על בסים בריא, על P לא פנו אליו בבקשות במי לחברות הישוב, אך •שנורר אחד מיפו שהיה רכיל להתחטא לפני" בהיותי מורשה חו״צ בא אל הבנק ב״בקשה". אך די היה מבט הבוז של ה־פובליקה• שהיתה באותו מעמד להבינהו כינה כי פה עומד הכל על היסוד של "זה נהנה חה לא חסר", •אם כה יתקדם הדבר - אמרתי פעם אחת לחברי אליהו שנלקה קצת בפ״סימיות״ - אזי נובל לקוות .., " •יתקדם ויתקדם - ענני רעי בחיוך של נחת רוח, ■כיליד ירושלם המכיר את מקום מולדתו -•אוכל להבטיחך זאת". דאגה אחת נקרה במוחי: ומה? אם כל הלקוחות הטובים הלוים מאתנו כסף המראים לנו כל כר פנים שוחקות בשעת ד,ר,ליאה וחותמים בחנה רבה על ״הקמיאלים* 1> יאמרו לנו בבוקר יפה 1) וועקסלען(׳«טרי חובות).