Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 12

12 לידו ארץ ישראל היהודים ישבי בד,רובע שלהם שכבר התחיל להשתרע על פני רחוב חברון והלאה עד מעבר השני של השאריע ששם החזיק הגביר ר׳ פישל לאפין בחצר גדולה בעלת בתים רבים ויכונן בה גם בית מדרש, וזה היה התחום האחרון של מושב ה־הורים. רק שנים שלשה יהודים שהיו נתיני ממשלות אחרות הרהיבו עוז בנפשם להתישב ברובע באב-חאטע מפני טוב האויר שם. אך לרובע הנוצרים להלאה מרחוב הבאטראק הנזכר לא ההין שום יהורי ללכת ביחיר מפחדו פן יתעה מדרכו ויכנס ל״רחוב הטריפ דד u שאז אחת דתו להלקות מבית אכזריות ער אשר ימלט כל עוד נפשו בו. 1) בן נקרא בפי היהודים הרחוב אשר לפני הכנפיה העומדת על קבר מחוקק דת הנוצרית ובד איש יהודי אף. אם לבוש הוא בגדי אירופי אשר יעבור או יבנש ברחוב הזה בזדון או בשגגה יונה מבת אכזריות מאת יושבי הרחוב עד אשר יצליח להמלט, טבלי שיהיה כל איסור או חוק האוסר לבן דת אחרת, לעבור דרך הרחוב הזה, רק שהממשלה לא תוכל רענוש את עושי הרשע מפני שבמובן לא ימצא לעולם עדים שיעירו על רשעתם. והנבלה הזאת נוהגת גם ער היום ואף על פי שכבר עוררו אנשים שונים בזמנים שונים את. ראש כנסית, היונים ופאטריארך) על הנבלה הזאת, בכל זאת .לא עשה שום דכר ממשי להסיר את החרפה הזאת מבני עדתו ומהמקום הקרוש רהם בל כך,