Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 122

122 ריח ארץ ישראל מהם. ובאמת נשארו לגי רק שפות ודא יותר, כי גם עם זה איגנו יודעים מהם ומחייהם ופזפנם מאופה פדבד מן המשורר היותר גדול שלהם מפארי סלם א ל ש ב ז י, או ר׳ שלמה אלשבזי משתא, שגשארו הרבה אגדות עליו, למשל $ שעשה וחכר סכרים ושירים שהם משא של ארבע מאות תמירים, או שהיה בעל מקובל גדול ועושה נפלאות, וגם עד היום הולכים להשתטח על קברו ומספרים כי מעין יש סמוך לקברץ כל חולה הבא לבקש רפואה עליו לטבל בהפעין, והנה אם יוצאים המים לנגדו בידוע שישוב מחליו, ולא, אזי אין לו שום תקיה עוד. את זמנו אפשר לדעת בקירוב מהקינה שנשא על גלות קהלת צנעא (אוזל) שהיתר. בשגח שיל בערך׳ ולכן חי לפי הנראה לפגי שלש פאות שגה, רוב וטיבי שירי תימן הם שיריו במי שיראה הקורא בהשירים המובאים להלן, וכרי הוא משורר זה לחרך אחריו ולקבץ כל שיריו ולהוציאם לאור, ואז יתוסף עוד כוכב מזהיר אחד בין הכוכבים שהאירו את חשכת הגלות. הנגינה ועתה באנו לדבר על הנגינה התימנית! נגינה זו יחידה היא במינה ואין לה במעט שים שייכות להנגינה הערבית לא ב ם ו ל מ ה ולא בצורתה ולא באופנה, התימנים בעצמם מאמינים שמסורה נגינה זו להם מבית »