Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 121

121 יהירי הימן וזמיחהיהם משוררי ישראל באירופא על פי רוב תרגמו את שיריהם מהשפה שגה הגי ודברו ושממנה ינקו, ושעל פי חב היתד, השפה הזאת אליית וזרה לרוח העברית-להשפה העברית, ועל ידי זה הבנישו רוח זרה בהשירה העברית וחשדה להם הטבעיות, והקלקול הזה מתמיר והולך ער היים הזה, כי מזמן החרבן וער היום קמו לנו הרכה משוררים נחלים וטובים, אבל הם רק תרגמי משפתם הם שדברו בה להשפה המתה להם-לשפת עכר׳ וכן יצאו לנו תרגימים מרומית, איטלקית, צרפתית וגרמנית, ובזמן האחרון נם מרוסית, וכבר התאונן על זה ר׳י הלוי במאמרו בהכיזרי *). מה שאין כן בשירי תימן, ובהם מרגישים אנחנו מק־ריית שמיית, כל תכינת הפיוט של כני הקים׳ והשפה היה וטבעית וניכעת ממקור ההרגשה והמחשבה, מרגישים כי המשורר אינני מגבב מלים ומחפש אחרי מושגים הזרים להשפה; לא! מבטא היא את השפה כריה השפה וברוח העם.- במו שאין להם שים ידיעה ברורה מדברי ימיהם, בך אין להם ידיעה מנדוליהם וממשיריהם ולולא חתמו המשוררים את שטם בשיר (אשר כפי הנראה חפצו להשאיר את שמם לזברון)- בי אז לא היינו יודעים מאימה י־ עי׳ כוזרי :ואפר כ' מסי' n'c ואילך 9