Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 116

11$ לוח ארץ ישראל 1שלהם• בגיגע להש£ת הענייה שהיתה הסיד שגירה בפיהם, לא היתר. כבל זה בשפת חולין שמשמש ד,אדם כד, לצרכו ולהנאתו, כי אם היחה הלשין הזאת קודש אצלם ודברו בה בכית הכנסת וכיכרים שבקדושה, אכל לצדכם משתמשים הם בשפת ערב- ■והנשים אינן יודעות במעט -אף מרה מעברית, ועם כל זה היתה הלשון העברית חיה, ועדין היא חיה עד .חיום כי יבול כל איש מהם להביע חפצו בה. ונכר בי השפה איננה מלומדה אצלו, איננו טתרנם במחשבתו משפה זרה כמי יהודי אירופה, ויותר מזה חיה העברית בפיהם בהברתם הטרויקה והחיה. וכאשר שומעים את היהודי התימני מדבר עברית אז מאליה השאלה נפתרת ״למה כל האותיית הדומות בהברתם נאיר,״? ■שומעים את צלצול ההברות והאותיות בשינוי גוונים לצבעים, משהיממיפעל הייפי שבמבטא הזה. ואולי שמורה חיא מבטא זה בפיהם עוד מזמן תהית השפה בפי כל העם-. ובששימעים אנחנו את דבורם הם, אנחנו מתבישים בלשוננו הנלעגת שאין לה שום טעם ■ויופי. כי אין טעם לא במבטא האשכנזים ולא בהספרדים היבש, ואתם עולי הארץ החפצים להחיות את השפה העברית, טועים אתם מאד בחשככם כי במה •שאתם משנים את התיו הרפה בחזק ואת הקמץ