Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 90

:•מלפנים ומה שהננו עכשיו.. ובין העבר הגדול ההוא ׳ובין הרוה. הרבה. הרבה אסונות מצאו את עמנו בנילה ■■אבל כמוהם כאין ננד האסון שמצא את יוחנן בימים האחרונים. מביט הוא יוחנן אל תוך "הקינה"׳ אך .מחשבותיו נושאות אותו הלאה, אל העבר, לא אל העבר הרחוק, שבו נחרב המקדש׳ אלא לעבר :הקרוב, שבו טעם יוחנן טעם חרבן אחר, יותר קשה ויותר מדכא מכל החרבנות. ממש לפני שתי שנים :היה הדבר. בימים ההם היו עוד רבים שבורים מבוס החפש ׳שעברה בארק רוסיא. נרמה להם אז, שהגאילה השלמה באה ורק העם איננו מבין את ערבה. ונם אחרי שהתחוללו הפרעות הנוראות לא הופג •שבחנם ולא חדלו מהאמין כי הנאורה באה. ואולם יוחנן הזקן. שגצל בארח פלא מידי רוצחים פורעים. ישב בבית מדרשו בעיר על הספסל ההפוך ,"וקינה• זו בידו. אותה קינה שהוא מחזיק בידיו עכשיו• והחזן בקול רם ונעים קרא את הקינות, והקהל ,שמע והחדיש דומם. ואפשר היה לחשב כי רק מנהג ישן הם מקימים מפני שרגילים בו, ולבם רחק ממנו, כי ישן נישן הוא הפצע׳ וקהה בבר הרגש לחוש את חריפותו של