Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 88

עבר ופנה תמצא עני ייתר נירא, וצער ייתר עמק. מעיק, רעב, וקר. אלה המה בקצרה בתי הבולל אשר לעדה זו. אם תנסה להחרר רגע לתיבם והגיעו לאזניך קולית ניראים של אנשים צועקים ובובים בעד ■פרוסת לחם, והבביות הללו הן בה מבאיבית ודוקרות, לוחצות ומעיקית ולפניך ישאר רק צער עולמי ונורא. מסביב תשמע רק הד אנחות עולמיות קול אנשים הגונחים מעצמת הבאג, קולות פולחים את הלב, ואת בל האנשים צריך ועד העדה לבלבל, זה היא בקצרה מצב העניים והאלמנות, . אך גם תלמידי החבמים שבעדה אינם מאשרים מיתר אחיהם, גם חייהם אינם חיים, גם הם חיים בדחק הפרנסה. ומלבד כעשרים או שלשים משפחה האמידות שבעדה, גם יתר הנפשות חיים בעני ולחין. הבה נקוה בי הדור המרוקני הצעיר שבירושלם שהחל גם הוא להקיין מתרדמתו, יתעורר לחיים חדשים ע״י השבלה עברית אמתית׳ וע״י מלאבת־יד ומצב העדה השפל בעת יורם מעט. ועם ■הרמת המצב הרוחני יורם גם מצבם הגשמי וחיה איש איש מעת אפי, ופרחה עדה זו ושגשגה והיתה. לאחת העדות הסוצלחית שבירושלם.