Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 87

לתולדות ערח המערבים 87 אלמנותיה ויתומיה, ממש באנשי כילל אוננאריה בשעתם, אולם■ לא לעולם חסן ׳. הימים ההם חלפו והחתם באו ימי עני ומחסר. מיום מות המלך׳ אבי המלך המושל כעת במרוקו׳ גברה היציאה משמה לירושלם באפן מעציב, אין לך שבוע שבו לא תביא האניה ליפו מאות אנשים כלם עניים מרודים ופניהם מוערות ירושלימד" עד כי עלה כיום .מספר נפשות העדה, באמור למעלה לםכ*ם של 2000 נפש. לעמת זה מעסה ההכנסה במדד, רבה מפני המרד והמבוכות שהתחוללו שמה בימים האלה" והעדה הזאת טובעת בבאר צרה וינון. קשה מאד לתאר בצבעים ובקוים גס היותר שחורים את מצבם המר והנמהר של אנשי ערה זו. הנע בנפשך מספר נפשות נבחרות ואמללות בלן של יתומים ואלמנות, זקנים וישישים, עורים ופסחים■ אביינים ואמללים מדכאים ותשושי בח, רושם עביר ישאר בלבך ידידי הקורא בראותך את בתי הבולל של עדה זו הדומים לקברים׳ בעשר אלמנות תמרנה בבית אחד אפל וסדוק, צר, תחת אויר מעפש ומחניק מלא צחנה ובאשה ונעל נפש, השוכנים הם שחורים■ נרקבים חלשי הלב חיים כמו הפרחים הנובלים, בלי קו-אור בלי צל תקוה, בעני עמק וחיים מלאים פחד ומזור מפני זלעפות רעב. בלם שם נאנחים כואבים ובבל