Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 52

52 לוח ארץ ישראל ח>. האמונה בביאת יום א׳. כמעט בל . הנביאים התנבאו על יום ה׳ הגדול׳ יום המשפט העתיד לבוא באחריה הימים. ביום ההוא יופיע ה׳ לשפט את בל בשר ולצרף אל‘ בני האדם. הרשעה "תבלה אן בעשן, והצדק ימלך לברי לעולם ועד. ט). הנביא אינו מסוג אלה "הלוקחים לשונם ונואמים נאם" לשם תפארת המליצה והדבור בלבד. הוא •ואיני מנבא אלא מתוך התעוררות פנימית. בשיש צרך בדבי■ צפה הוא לבית ישראל. צופה שעומד על משמרתו הקרושי׳ תמיד ומתריע על בל סבנה שמתרגשת לבוא. בשביל ב! אין דרך הנביא ליפות את דבריי בבונה; העיקר בעינ'ו התוך׳ לא הקלפה. ואילם רוח הנבואה נגלתה מאליה בלבוש הוד בשפה ציורית נפלאה יובשירים מרודים לא במדד, חצונית׳ כמשפט שירי העמים האחרים אלא במיה שאינה דוחקת את הרעיון. זוהי מדת ההקבלה זפאראלעלליזמום) הנובעת מתוך עצם טבעה של השיריי חפשיח היא השירה הנבואית מבבלי כבלים חיצונים, בם' שחפשית היא הרוח המתגלה בה. אלה הנה קצות נדרי הנבואה שמצאתי לפי השגה' אחרי חקירתי .במקצוע זה מפי ספרים וביחוד מספר' הנביאים בעצמם. ומי יתן ויתעוררו חבמי עמנו לעביר יותר במקצוע הזה ולגלות את תעלומות האורה הרבי הצפונה בדברי נביאינו הקדושים, הקימים לעד. --