Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 107

'107 יום השלום אח*ב נודע לה מה טיבו של הפסל הזה,ישראל סבא*!' מקדם היה קשה לה להבין את הרעיון אבל אחייב■ הבינה אותו ובבאה הביתה היתד. מספרת זה להוריה.• עם ישראל זקן בן אלפי שנה, הוא בער כח רב אבל הוא ישן שנה עזה, הוא ישן ובידו מחזיק את השופר ויבא יום והוא יתעורר משנתו של אלפים בשנה והוא יראה אתי■ כחותיו, כי גדולים הם והוא ישוב להיות עם כמקדם..- ועור זיכרת היא כיי בבל מוצאי שבת היו מתאספים הרבה אנשים באולם בית הספר והיו אנשים• מלמדים נואמים אודות הספרות העברית ועוד. מעט מאד הבינה מבר הנאומים אבל בל מה שהבינה נשאר בזברונה. בכלל היו הערבים האלה פועלים על רנשיה הרבה. היא ראתה איך שצעירים, צעירות, אנשים נשים שמחים, שמעה אותם שרים שירים עברים והיא שרה אתם יחד ואז נדמה לה, כי לעולם חדש באה, לעולם ש?לו שירה, שבלו שמחה, אז היתה שוכחת את מצב הוריה הרע, אז היתה שיבחת את מצבה הרע, שפעמים רבית רעבה ללחם. היא מצאה ענינים חדשים, שעד עתה לא ירעה אותם כלל ,תשובה לתחיה*. ,להשיב לעם כבוד קרמנים׳ ,שאיפות• ועור .. טיול אחד עובר לפני זכרונה. זה היה בחמשה עשר בשבט. יום בהיר היה אז. השמש האיר כביום