Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 102

עליה, מקללת ומחרפת אותה, והיא סבלה בדומיה, ער בי סיף סוף בא הקץ לענויה, וזה היה בל*נ בעסד של השנה שעברה. אביה בא ויספר לאמה- כי אחד הצעירים. האשכנזים דבר אתו אודות איזה בית ספר חדש שנפתח, בבית הספר הזה ילמדו נערות עניות מירושלם את מלאכת אריגת השטיחים ואחרי שנה חתחילינה להרויח בסף• הוא ספר, כי מנהל בית הספר הזה הוא איש; טוב ואהוד מאד, הוא בא הנה להטיב את מצב העניים שבא׳־י, וע׳יב אמר: טוב לשלח את נעמה אל בית הספר הזה, למען תלמר את המלאכה הזאת ואח״ב תתפרנס מטנר, ואז הרגישה את עצמה מאשרר. ועיניה השחורות הבריקו מרב שמחה. בל*נ בעמר הלכה עם אמה אל המנהל לבקש מטנו בי יקבלוה בתור תלמידה. וכמה נשים ונערות וילדות היו בחצר! כלן בלן חפצו להיות בין התלמידות, כלן חפצו ללמוד את העבודה, להרויח אח״כ כסף ולהיות לעזר לאביהן, אכל כמה מסכנות היו אלו הבנות שלא קבלו אותן, יען רק בעד ארבעים נערות היה מקים, והיא נעמה היחד, המאשרה להמנית בין ארבעים התלמידות והיא הלכה אז שמחה הביתה. היא תתחיל לעבוד, תרויח כסף ותעזור לאביה.